לזכרם
איל יפרח, גיל-עד שער
ונפתלי פרנקל ז״ל
לזכרם וברוח האחדות שנוצרה במהלך
ח”י הימים של חיפושים ששינו אותנו, נוצר יום האחדות.
איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל זכרם לברכה
יש זיכרונות שנשארים בלב. ויש זיכרונות שהופכים לחיבורים בין אנשים.
בקיץ 2014, במשך ח״י ימים, מדינה שלמה עצרה את נשימתה וחיפשה את איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל ז״ל. שלושה נערים שלא הכרנו הפכו לילדים של כולנו. אנשים שלא הכירו זה את זה מצאו את עצמם מחכים, דואגים ומתפללים יחד. לצד הכאב והדאגה התגלתה עוצמה יוצאת דופן: רבבות אנשים מכל חלקי החברה בישראל ומקהילות יהודיות ברחבי העולם התלכדו סביב גורל אחד ותקווה אחת.
שלושת הנערים לא שבו הביתה.
הכאב והאובדן עצומים, אך מתוך אותם ימים נולד גם כוח חדש - כוח של חיבור, ערבות הדדית ועשייה משותפת. מתוך כך נולד יום האחדות, המבקש לשמר את רוח הסולידריות שנוצרה באותם ח״י ימים ולהפוך אותה לחלק מחיינו בישראל ובעולם היהודי.
שלושה נערים.
מפגש גורלי ששינה הכול.
איל יפרח, גיל־עד שער ונפתלי פרנקל ז"ל היו שלושה נערים צעירים, כל אחד עם משפחה, חברים, חלומות ותוכניות לעתיד.
גיל־עד ונפתלי, בני 16, למדו יחד בישיבת מקור חיים. איל, בן 19, למד בישיבת שבי חברון. ב־12 ביוני 2014, ט”ו בסיוון תשע”ד, בדרכם הביתה לשבת, נפגשו גיל־עד ונפתלי עם איל בטרמפיאדה בגוש עציון. מפגש מקרי של שלושה נערים הפך בתוך זמן קצר לנקודת מפנה ששינתה את חייהם ואת חייה של מדינה שלמה.
"חטפו אותי!"
רכב ובו מחבלי חמאס מחופשים לחרדים הגיע למקום, והשלושה עלו אליו. זמן קצר לאחר תחילת הנסיעה הבין גיל־עד כי מדובר בחטיפה. למרות הסכנה, גיל־עד הצליח להוציא בחשאי את הטלפון הנייד, לחייג למשטרה ללא ידיעת החוטפים וללחוש למוקדן: "חטפו אותי!". זה היה אות החיים האחרון.
במשך ח״י ימים חיכו המשפחות, החברים והמוני אנשים בישראל ובעולם היהודי לשובם של השלושה. אנשים התפללו, חיפשו וקיוו - ושלושת הנערים הפכו מסיפור משפחתי לסיפור של כולנו.
ב-30 ביוני 2014, ג’ תמוז תשע”ד, נמצאו גופותיהם של השלושה, והתקווה הגדולה הפכה לאבל לאומי עמוק.
ח״י הימים האלה הותירו חותם: זיכרון של חברה שלמה שהתכנסה סביב שלושה נערים ובחרה להיות שם זה עבור זה.
שלושה נערים.
שלושה עולמות.
זיכרון אחד.
גיל-עד, איל ונפתלי ז״ל היו שונים זה מזה, וכל אחד מהם נשא עמו עולם שלם של אהבות, קשרים, אמונות וחלומות.
אנחנו מבקשים לזכור אותם לא רק דרך נסיבות מותם, אלא קודם כול דרך החיים שחיו: האנשים שאהבו, הדברים שהאמינו בהם, והטוב שהביאו לסביבתם.
נפתלי פרנקל ז״ל
נער של משפחה וחברות אמת, סקרן, אוהב ללמוד ובעל אהבה גדולה לכדורסל. נפתלי היה חבר קרוב ואדם שידע להיות נוכח עבור הסובבים אותו. חייו הקצרים הותירו חותם עמוק במשפחתו, בחבריו ובקהילתו.
איל יפרח ז״ל
נער בעל חיוך גדול ולב רחב, שהיה מלא נתינה, מנהיגות ואהבת אדם. איל הקדיש מזמנו להתנדבות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, להדרכת נוער ולעשייה חברתית, וסחף אחריו אחרים באנרגיה, במסירות ובשמחת חיים.
גיל-עד שער ז״ל
נער מלא קסם, שאהב אנשים, מוזיקה ומילים. גיל-עד היה חבר נאמן, מדריך מסור, בן ואח אהוב, ששילב עומק ולמדנות עם שמחת חיים טבעית. הוא האמין ב"שמחה תמיד" - ולא רק חיפש אותה לעצמו, אלא ידע ליצור ולהפיץ אותה סביבו.
זוכרים.
מחברים.
ממשיכים.
הזיכרון של איל, גיל-עד ונפתלי ז״ל חוצה גבולות. לאורך השנים נולדו בישראל ובעולם היהודי יוזמות, מפגשים ומעשי הנצחה שמספרים את סיפורם וממשיכים את רוח החיבור, האחריות והערבות ההדדית שנולדה סביבם.
הנצחה היא לא רק מבט לאחור.
היא גם בחירה במה אנחנו עושים עם הזיכרון. להפוך אותו למפגש, לחיבור, להקשבה ולעשייה. לקחת את מה ששלושת הנערים השאירו אחריהם ולהמשיך אותו הלאה - באנשים, במעשים ובבחירות שאנחנו עושים בכל יום.
ח״י ימים הראו לנו כמה כוח יש לנו כשאנחנו יחד.
עכשיו, הזיכרון הופך לדרך.