משלוח מנות אחד, שמצא את הכתובת שלו בבולגריה

לפעמים הסיפור חוזר אלינו בדרך עקיפה, שנים אחרי שחשבנו שהוא נגמר.

באזכרה האחרונה של גיל-עד הזמנו את הרב ליאור אנגלמן, ראש בית המדרש הקהילתי בכפר סבא וסופר, להעביר שיעור בביתנו. בשיחת תיאום שגרתית עם הנהג שלו, הנהג אמר לי פתאום, בקול נרגש, שאנחנו כבר מכירים.

לא זיהיתי. הוא הזכיר לי.

נתב"ג, שבוע לפני פורים

לפני כמה שנים הוא עבר בנתב"ג בדרך לטיסה. ליד הדוכן של Connection, שם אנחנו עומדים מדי שנה בשבוע שלפני פורים, קיבל משלוח מנות ובקשה אחת: "קחו אותו איתכם, ותנו אותו ליהודי במדינת היעד".

את המשלוחים האלה אורזים תלמידים מבתי ספר דתיים וחילוניים, סביב אותם שולחנות. כ-7,500 משלוחים יוצאים כל שנה ליותר מ-80 מדינות. מי שאורז לא יודע לאן המשלוח יגיע. מי שלוקח לא יודע למי ייתן. זה בדיוק העניין של הפרויקט הזה.

הוא ואשתו טסו לבולגריה. בערב הראשון, בעיר שבה שהו, נתקלו בדוכן פלאפל. מאחורי הדוכן עמדה ישראלית. הם ניגשו אליה ומסרו לה את המשלוח. היא פרצה בבכי.

הסימן

כששאלו אותה מה קרה, סיפרה להם על תקופה קשה שהיא עוברת, רחוק מהבית. ועל כך שבדיוק באותו יום ביקשה סימן מלמעלה. משהו שיגיד לה שהיא לא לבד. "ואתם הייתם הסימן שלי," אמרה להם.

מה שלמדתי מהנהג

אנחנו לא תמיד יודעים לאן יגיעו המעשים שלנו, ומה הם יהיו בשביל מי שיקבל אותם. לפעמים, דווקא מתוך ימים של קושי, צומחים רגעים של אור.

Connection נולד מתוך הימים שבהם קהילות יהודיות בעולם כולו חיפשו, התפללו וחיכו יחד איתנו. הוא קיים כדי שהחיבוק הזה ימשיך בשני הכיוונים, גם בלי משבר באופק. משלוח מנות אחד, שעבר מיד ליד, הוא הדרך הפשוטה ביותר להגיד למישהו בצד השני של העולם: אנחנו חושבים עליך.

ולפעמים הוא מגיע בדיוק למי שהכי צריך לשמוע את זה.